איסור עבודה זרה והציווי למחוק כל זכר ממנה בא"י חוזר כ"כ הרבה פעמים בחומש הזה שאתה לפעמים כבר לא מבין מה הטעם.
אבל כנראה כל פעם מתחדש העניין מזוית אחרת, והשבת (פרשת ראה) יש דוגמה טובה לכך.
עיינו שם בפרשה ותראו שהדגש שם הפעם על השמדת מקומות הע"ז בהקשר ל"פיזוריות" שלה - שאצלם מקום ההקרבה על כל פיסטין ותחת כל עץ רענן.
על רקע זה מדגיש לנו הכתוב שאצלנו זה לא כך, למרות שהרעיון של "איפה שבא לי" נשמע מפתה: בסופו של דבר, כשנגיע אל המנוחה והנחלה, תהיה ריכוזיות מלאה - בית המקדש, ורק במקום האחד והיחיד הזה אנו מותרים להקריב.
אמנם מה שברור, וזה ברור שאפילו לפגאנים זה ברור, שיש ענין להקריב לאלוקות, מתוך השפע שניתן לך. אלא שצריך להקריב לאלוה הנכון, במקום הנכון ובזמן הנכון.
ועוד ברור, שצריך, ולגיטימי - לשמוח בכל השפע.
בפעם הזו שמובא איסור עבודה זרה בחומש - הדגש הוא על "להנות מהחיים" אלא שצריך לעשות את זה "כמו שצריך" תוך הקרבת חלק לשם שמים - בזמן והמקום המתאימים.
להיות דתי - אין פירושו מסוגף ודכאוני.
זה רק לדעת איך לעשות את זה.
ושמחת בכל בטוב אשר נתן לך ד' אלקיך ולביתך .
איסור עבודה זרה והציווי למחוק כל זכר ממנה בא"י חוזר כ"כ הרבה פעמים בחומש הזה שאתה לפעמים כבר לא מבין מה הטעם.
אבל כנראה כל פעם מתחדש העניין מזוית אחרת, והשבת (פרשת ראה) יש דוגמה טובה לכך.
עיינו שם בפרשה ותראו שהדגש שם הפעם על השמדת מקומות הע"ז בהקשר ל"פיזוריות" שלה - שאצלם מקום ההקרבה על כל פיסטין ותחת כל עץ רענן.
על רקע זה מדגיש לנו הכתוב שאצלנו זה לא כך, למרות שהרעיון של "איפה שבא לי" נשמע מפתה: בסופו של דבר, כשנגיע אל המנוחה והנחלה, תהיה ריכוזיות מלאה - בית המקדש, ורק במקום האחד והיחיד הזה אנו מותרים להקריב.
אמנם מה שברור, וזה ברור שאפילו לפגאנים זה ברור, שיש ענין להקריב לאלוקות, מתוך השפע שניתן לך. אלא שצריך להקריב לאלוה הנכון, במקום הנכון ובזמן הנכון.
ועוד ברור, שצריך, ולגיטימי - לשמוח בכל השפע.
בפעם הזו שמובא איסור עבודה זרה בחומש - הדגש הוא על "להנות מהחיים" אלא שצריך לעשות את זה "כמו שצריך" תוך הקרבת חלק לשם שמים - בזמן והמקום המתאימים.
להיות דתי - אין פירושו מסוגף ודכאוני.
זה רק לדעת איך לעשות את זה.
ושמחת בכל בטוב אשר נתן לך ד' אלקיך ולביתך .