זמן שמחתנו - ושמחתם לפני השם
אנו מצווים על שמחה בסוכות, וחג זה נקרא "זמן שמחתנו".
אמנם אנו אמורים להיות תמיד שמחים בעשיית המצוות, ונתבעים על עבודה ללא שמחה - גם אם נעשית ככל הלכותיה. ואם כן, יש להבין מה מיוחד בסוכות, שנתייחד דווקא הוא לשמחה.
נראה שיש כאן מהלך כזה:
המיקום של ההלכה שעלינו לעבוד את השם בשמחה תמיד, בסיכומו התורני הקולוסאלי של הרמב"ם "היד החזקה", הוא דווקא בהלכות סוכה ולולב.(פרק ח' הלכה ט"ו)
שם, אגב ציון העובדה ההיסטורית ש"שמחה יתרה היתה שם במקדש" בימי הסוכות, והיא שמחת בית השואבה, אומר הרמב"ם השמחה שישמח אדם בעשיית המצוה ובאהבת האל שציווה בהן, עבודה גדולה היא, וכל המונע את עצמו משמחה זו ראוי להפרע ממנו שנאמר 'תחת אשר לא עבדת את את ד' אלקיך בשמחה ובטוב לבב'..."
הצמדה זו איננה מקרית. ומאחר וידוע ומקובל בקהלנו שדברי הרמב"ם וצורת עריכתם ניתנים "לדיוק", כלומר אנו מאמינים שאין שם שום "מקרה" אלא הכל מכוון, ובא ללמד דבר - ניתן ללמוד מכאן, שהמקור לשמחה שלנו בכל המצוות בכל השנה כולה, המעיין ממנו אנו שואבים את חדוות עשיית מצוות השם,הוא חג הסוכות.
סוכות הוא הזמן בו העבודה היא לשמוח, זה הזמן בו יש סיעתא דשמייא להשתדל במידת השמחה, כדי שתהיה לנו שמחה במצוות - בכל השנה כולה, הבאה עלינו לטובה.
;){kind=link}