כמעט לא יצוייר שמישהו שעושה עבירה יאמר לעצמו "איזה כיף! אני רשע!"
בדרך כלל אדם משכנע את עצמו שהוא עושה טוב. קשה לנו מאד לחיות עם העובדה שאנחנו לא בסדר ואנחנו מתרצים תירוצים.
השורש של התופעה הזו קדום. קדום מאד. קדום כמו הנחש הקדמון.
בגן עדן, הרע "הסתובב חופשי", אבל הוא היה חיצוני. נחש. היה ברור מאד מה רע ומה טוב. היה צריך רק לא לעבור על ציווי השם, והמפתה - היה כח חיצוני.
אולם אחרי החטא הידוע (ואיך הצליח הנחש במזמתו - אולי בהזדמנות אחרת) השתנה המצב. הרע נכנס פנימה.
שהרי זו משמעות שמו של העץ הידוע- עץ הדעת טוב ורע: עץ שהאוכל אותו מתחבר עם טוב ורע בערבוביה. שכן "דעת" פירושו חיבור, כמו והאדם ידע את חוה אשתו, וכאן זה החיבור עם טוב ורע יחד.
כך גם רמזו לנו רבותינו ז"ל במדרשם על החטא הקדמון ש"בא נחש על חוה והטיל בה זוהמתו" כלומר, מכאן ואילך האנושות שתצא מחווה יש בה משהו מהנחש, built in.
הרע נכנס פנימה ומעתה אנחנו צריכים עבודה חדשה: לא רק לבחור בין טוב לרע, אלא גם לפשפש בתוך עצמנו ולברר מה רע ומה טוב. ללא בירור - הכל נראה לנו "טוב";במלים אחרות הצדקה עצמית ותירוצים.
באמת גם בתורה רואים שהתוצאה והתקלה הראשונה הנכרת לעין ,אחרי אכילת הפרי האסור, היתה הצדקה עצמית:
כשנשאל אדם ע"י ריבונו של עולם על מעשיו המן העץ אשר צויתיך לבלתי אכל ממנו אכלת?! מוריד אדם מעל עצמו אחריות ומטיל אותה על אשתו האשה שנתת עמדי היא נתנה לי מן העץ. וכשמופנית השאלה לחוה (כאילו הקב"ה לא יודע...) היא מפנה אצבע אל הנחש הנחש השיאני ואוכל.
ההיפך מלקיחת אחריות. כי יש מנגנון הצדקה עצמית שמתעתע בנו, ומצדיק את הרע ומגנה את הטוב. וממציא לנו תירוצים למה אנחנו בסדר. ואנחנו, לפחות חלקית, מאמינים לו...
הרע נכנס פנימה.
התיקון הוא, איפוא, לברר היטב אם מה שאנו עושים אכן טוב כמו שנדמה לנו לרוב, במבט ראשון, ולהלחם שלא לתת לצד בתוכנו שמחפש הקלות, להמציא תירוצים.
צריך: לעשות חשבון נפש, ולקחת אחריות.
צריך: לעשות חשבון נפש, ולקחת אחריות.
זהו הדבר העומד מאחורי הוידוי שהוא כל כך מרכזי בעבודת התשובה- ובפרט בתפלות ימים אלה.
בוידוי אנו מכים על החזה של עצמנו, מפנים את האצבע המאשימה כלפי עצמנו ולא כלפי הזולת.
הוידוי הוא סופו של תהליך בירור בו אנו מוקיעים את הרע שבתכונו, את הרע שבמעשינו.
בוידוי אנו מכים על החזה של עצמנו, מפנים את האצבע המאשימה כלפי עצמנו ולא כלפי הזולת.
הוידוי הוא סופו של תהליך בירור בו אנו מוקיעים את הרע שבתכונו, את הרע שבמעשינו.
ואם ארס הנחש פירושו בלבול פנימי ותירוצים, ובריחה מאחריות, הרי הוידוי, שהוא לקיחת האשמה והאחריות על עצמנו (אשמנו בגדנו וכ'ו), הוא ממש כמו הגעלת כלי ופליטת האיסור שבתוכו, זו היא פליטת ארס הנחש מתוכנו.
;){kind=link}