פעם יחידה בכל החיים היהודיים שאנו מציינים ארוע הסטורי לא לפי התאריך העברי שלו אלא לפי היום בשבוע - הוא שבת הגדול. בשנת יציאת מצרים, י׳ בניסן, יום לקיחת השה לקרבן, היה שבת. אבל לדורות אנחנו לא מציינים את הנס הגדול של אותו יום בי׳ בניסן, אלא בשבת שלפני פסח - לא משנה מה התאריך.
נראה ברור שרצו רבותינו להדגיש לנו שמה שגרם לנס הגדול ההוא היה מעלת השבת ולא סגולת היום בשנה. ולכן היום שיש לציינו הוא השבת ולא היום בניסן.
לימוד ראשוני מזה הוא עד כמה חג הפסח אינו סתם "אנדרטה לזכר" יציאת מצרים, אלא זו יציאת מצרים ממש. כי אם זו היתה רק אנדרטה, היה באמת מספיק לציין רק את התאריך. אבל אנחנו באמת צריכים לצאת, ולצורך היציאה צריך, ככל הנראה, את כוחה של שבת. לכן מופיעה לנו שבת מיוחדת, גם אם זה לא בתאריך, בה קורה אותו דבר שקרה אז.
כל זה טוב ויפה.
אבל האריז"ל אומר אחרת. לפיו דווקא העשירי בניסן הביא את הסגולה שגרמה לנסים הגדולים, כי זו היתה השלמה של עשר מדרגות שהחלה אצל עמ"י מר"ח ניסן. ואם כן חוזרת השאלה למה לא מציינים את י׳ ניסן אלא את השבת שלפני?
נקדים ונאמר שהעשירית והשביעית הן בעצם אותה מדרגה עצמה. שהרי העולם נברא בשבעה ימים והלוא יש עשר ספירות, עשרה מאמרות, עשר מכות, עשר דברות! ומדוע לא נברא העולם בעשרה ימים? אלא שהעולם הזה הוא עולם המעשה. ולכן עולם המחשבה המיוצג בשלוש המדרגות הראשונות (המכונות "ג׳ ראשונות") נמצא מעבר לו, ובאופן עקרוני הוא בלתי נתפס. נמצא שהמדרגה השביעית של עולם המעשה, היא באמת העשירית למנין השלם, אלא שחלקו הראשון נסתר מאתנו.
אמנם, גם בעוה"ז, יש הארה של עולם המחשבה, של שלוש הראשונות. הדבר קורה כשמגיעים ליום השביעי, כנגד האחרונה שבמדרגות - עם, ובגלל השלמתן. זו השבת, שהיא באמת מעין עוה"ב, כלומר הצצה בעולם המעשה - אל מה שמעבר לו. לכן נראה, שביום העשירי בניסן בו הושלמו כל עשר המדרגות לצורך יציאתם של ישראל ממצרים, ומאחר וזה כלל את שלוש המדרגות העליונות של עולם המחשבה, לא היה יכול זה להיות אלא רק בשבת. וברוב השנים עד הגאולה האחרונה, כהכנה לצאתנו ממצרים, אם לא יום כי׳ בניסן ושבת, די לנו בשבת עצמה כדי שיתגלה עולם המחשבה.
אגב, גם התורה, לכולי עלמא, נתנה בשבת, כי שוב, עולם המחשבה בא להתגלות בעולם.
וגם בשבת הגדול עיקר העיסוק הוא במחשבה - בלימוד - של הלכות פסח וההגדה, לקראת היציאה ממצרים.
;){kind=link}