אם "ביקש לגלות את הקץ" ונסתר ממנו, ולכן החל לברך, כנראה גילוי הקץ לא היה רק מסירת תאריך, מתי תהיה הגאולה. זה היה משהו מספיק גדול שכבר לא היה צריך יותר לברך. הברכה שברכם היתה ברכת הדרך, ויעקב מצייד אותם לקראת דרך ארוכה שכנראה חשב שכבר לא תהיה נצרכת.
כי "לגלות את הקץ" פירושו להוציא את הקץ מהסתר לגילוי; במלים אחרות לגרום לקץ, לגאולה, שיגיעו. אבל הוא טועה. שוב. כמו ב"וישב". ביקש לישב בשלוה.
אבל מה הפעם?
למה באמת לא?
מה עוד צריך להתברר?
התוכנית היתה, לפני חטא אדם הראשון, שיצאו רק נשמות ישראל לעולם. (מצב א׳)
נשמות 70 אומות יצאו רק לאחר החטא.(מצב ב׳). אמנם יש לדייק, שהופעת נשמות אומות העולם היתה רק יציאה לחוץ של דבר שהיה כלול בפנים, בתוך אדה"ר שלפני החטא. כלומר שאילולא היה החטא, כח אותן הנשמות היה כלול גם בתוך הנשמה הישראלית. אך לאחר החטא, הנשמות הללו יצאו לעצמן, וגם הנשמה הישראלית יצאה מצומקת וקטנה יותר. ממילא בתיקון הסופי, כל אותם כוחות יצטרכו לשוב ולהכלל בתוכה כדי לחזור למצב א׳.
לכן, אחרי חטא אדה"ר, יש עניין גדול לכם ישראל עם אותם החלקים שהתפזרו מאדה"ר ונמצאים בעצם אצל האומות האחרות. על רקע זה יש להבין את ההכרח לירידה למצרים, והיציאה משם "ברכוש גדול". על ישראל לרוקן את מצרים עד שתעשה "כמצודה שאין בה דגן" או "כמצולה שאין בה דגים" וכך יחזרו לקומה שהיתה מתוכננת להם אלמלא החטא, וזה תיקונו של אותו חטא.
על רקע זה צריך, לדעתי, גם להבין את כל החובה שיש לנו לעסוק בתרבויות אחרות, וכדי לאסף את הראוי משם, לתוך הקדושה.
;){kind=link}