יפה שיחתן של עבדי אבות מתורתן של בנים.
את סיפורו של אליעזר ורבקה ליד באר המים אנו שומעים במלואו פעמים: פעם כפי שהוא קורה, ופעם כפי שהוא מסופר לבתואל ולבן ע"י אליעזר - למרות דרכה של תורה לקצר.
ליתר דיוק, אנו שומעים זאת ארבע פעמים: איך שאליעזר מדמה בנפשו שיהיה הארוע, איך שהוא קורה בפועל, וכל זאת, כאמור, פעמים.
אמנם יש שינויים קלים בין ארבע הגרסאות. כשמסופר לנו מה הוא חושב בליבו נאמר שתה וגם גמליך אשקה. אך בפועל אומרת רבקה שתה וגם לגמליך אשאב (עד אם כלו לשתות). כשאליעזר מספר על הארוע ללבן ואביו הוא מהפך את הסדר: במחשבתו לכאורה אמר שתה וגם לגמליך אשאב ובפועל רבקה אמרה שתה וגם גמליך אשקה.
כאן רואים את חכמתו של אליעזר:
שהרי בתואל ולבן חייבים להשתכנע כי כח חזק מהם ומכישופיהם דורש את הליכתה של רבקה. לכן אליעזר יוצר גרסה שלא ניתן לערער עליה.
כי מי ששומע את דבריו ולא היה שם ליד הבאר, שומע שאליעזר ביקש דבר וקיבל יותר ממה שבקש. הוא ביקש שאיבה לגמלים וקיבל השקאה.
אבל אם מישהו היה שם ליד הבאר ושמע את רבקה, הרי רבקה עשתה בדיוק מה שכביכול בקש אליעזר בליבו מהקב"ה שתעשה - הציעה לו שאיבה לגמלים. וזה שאליעזר מספר שהציעה לו גם השקייה - אליעזר "סתם מתלהב" ולא דקדק בדיבורו. אבל הסימן היה - כלשונו ממש.
;){kind=link}