איך שמחים?
סוף סוף התורה מבטיחה בהרבה מקומות שאם נתנהג "בסדר" יהיה לנו טוב. ואדרבא, היא מדברת תמיד דווקא בעוה"ז - "ונתתי מטר ארצכם בעתו".
והנה אנחנו בזמנים טובים לישראל, והארועים הקשים לא מובנים, ועוד שמדובר בעושי רצונו ממש...
הסתר פנים...
אלא שהמהר"ל ב"תפארת ישראל" כשהוא דן בשאלה מדוע לא כתוב שכר עולם הבא בתורה, מסביר שמה שכן כתוב- כגון "מטר ארצכם בעתו", אינו כלל שכר, כי אם הבטחה ל"תנאי עבודה" טובים בעולם הזה, כדי שאכן יהיה אפשר לקבל את השכר האמיתי- בעולם המתאים לכך - העוה"ב.
אז אם הטוב המובטח בתורה בעוה"ז לעושי רצונו איננו שכר - כבר אין שאלות. כי גם אם הטוב אינו מתקבל - זה אינו קיפוח, אלא חלק ממערכת שיקולים שאנו לא מבינים, הקשורה לעבודת הבורא עצמו.
ומצד שני, בהחלט יש לצפות לטובה גם בעולם הזה, אם נרתם לעבודתו ית׳, כחלק מתנאי העבודה עצמה.
אבל שכר מצוה בעולם הזה? אין!
ומכאן לשמחה:
שמחת התורה (וכן שמחת כל מצוות החג, זמן שמחתנו) היא שמחה באפשרות שלנו לעבוד אותו, שכן בידינו ה"מסמך" בו כתוב מה רצונו מעבדיו. זו שמחה למען שמו, וזה דבר שאף אחד לא יוכל לעולם לקחת מאתנו, והיא לגמרי מעל כל המאורעות.
אנחנו רק מבקשים, ובהחלט יכולים לצפות, שבזכות השמחה הזו, והרצון לעובדו, ינתנו לנו חיים טובים גם בעולם הזה, כדי שנוכל באמת ובפועל לעבוד אותו יתברך.
בזה באמת אפשר לשמוח!