שירת האזינו היא חלק מהתורה אבל יש בה צדדים השייכים לכלליות התורה כולה:
מהפסוק "כי לא תשכח מפי זרעו" שנאמר על השירה, לומד רשב"י בשבת (קל"ח ע"ב) שלעולם לא תשתכח תורה מישראל - תורה בכלל.
ומהפסוק "כתבו לכם את השירה הזאת ולמדה את בני ישראל" לומדים שיש דין "שירה" לתורה כולה. שוב, התורה בכללותה.
ועוד יש בשירה הזו, שישנו בה משהו שמובטח לנו שנישא בקרבנו לעולם.
גם אם מהשירה עצמה קצת קשה להבין מה בדיוק העניין, מתוך הפסוקים בפרשת וילך המדברים על השירה העומדת להגיע בהמשך, ניתן להגיע להבנה מסויימת.
נראה שאנו נוגעים בסוגיות של ידיעה ובחירה. ומעניין שפרשה שמטרתה להרחיק מן החטא, עוסקת דווקא בידיעה המוחלטת של הקב"ה...
שכן השירה כרוכה בגילוי שמגלה ה׳ למשה (כמעט הדיבור היחיד של הקב"ה ישירות למשה בספר) שעם ישראל עומד לחטוא, לגלות, ולהבין. והרי אם הכל גזור מראש, מה הטעם לנסות להתרחק מן החטא? היכן הבחירה?
אבל כבר אמרו חז"ל (פרקי אבות) ש"הכל צפוי והרשות נתונה"; כלומר שזה פרדוקס, ואיתו צריך לחיות. יש בחירה חופשית,"הרשות נתונה", ובאותו זמן ממש "הכל צפוי" לפני הקב"ה. כלומר ששני הדברים, למרות שנראים סותרים, נכונים גם יחד.
ולדעתי - זו שאלה של דגש.
שירת האזינו מדגישה את "הכל צפוי". גלוי וידוע שנחטא וגם שנענש וגם שנשוב. אבל אנחנו מצדנו צריכים לחיות ב"הרשות נתונה" כלומר שהאחריות כולה עלינו.
ר׳ צדוק הכהן מסביר שמהלך ימי תשובה סובב סביב שינוי הדגש הזה, ואולי זו הסיבה ששירת האזינו נקראת השנה בין כיפורים לסוכות, ומכל מקום, בכל שנה, באיזור עשרת ימי התשובה. הוא מסביר שבימי תשובה אנו "עובדים חזק" על "הרשות נתונה" בתהליך התשובה והחרטה על מעשינו, בלקיחת אחריות מלאה על עצמנו. אבל בשיאו של יוה"כ, מאיר הפסוק "אם יהיו חטאיכם כשנים- כשלג ילבינו" הרומז על לשון של זהורית ההופכת מאדום (שני) ללבן, כרמז על הלבנת חטאיהם של ישראל. אולם הגמרא אומרת על פסוק זה (יומא) "אם יהיו חטאיכם כשנים הללו שסדורות ובאות מששת ימי בראשית - כשלג ילבינו". מסביר ר׳ צדוק שכאשר מתגלה שהכל צפוי לפני הקב"ה, כפי שאכן היתה כל ההיסטוריה גלויה לפניו כבר במעשה בראשית, אז מתלבנים כל החטאים. כלומר, בשיאו של יוה"כ, אחרי כל עבודת התשובה ו"הרשות נתונה", מגלה הקב"ה עבור ישראל את הבחינה של "הכל צפוי", שהכל גזור, והכל מאיתו - כולל מציאות החטא. ממילא אין יותר אחריות על ישראל והעוונות מתלבנים. וככל שההתקרבות יותר אמיתית, יותר בגללו ולשמו (מ"אהבה") יותר מתגלה הדגש על כך שהכל ממנו, עד כדי שזדונות נעשים זכויות. ואם כן, המהלך של "הכל צפוי" הוא ממש הלבנת עוונות וישועה לישראל. אלא שהוא צריך להתגלות ע"י "הרשות נתונה".
לכן בתקופה הזו של בין כיפורים לסוכות כהשנה, ומכל מקום תמיד סביב ימי תשובה אנחנו קוראים בתורה בהאזינו, שמדבר על כך שגם חטאינו גלויים לפניו, וממילא יש הקלה בדין.
ואולי זה גם הטעם שבימים שבין כיפורים לסוכות אין ספירה של חטאים. שכן כנראה שהארת יום הכיפורים של "הכל צפוי" עוד נשארת עמנו כמה ימים וממילא כל תקלה מיד נכללת בכל ידיעתו של הקב"ה, ומוסרת האחריות מאתנו. אגב, אם ביוה"כ אמרנו "ברוך שם כבוד מלכותו" בקול רם כי אנו דומים למלאכים, בימים הללו בין כיפורים לסוכות ניתנת לנו ההזדמנות להיות כמלאכים בפועל ממש, שהרי אנו עסוקים כל כולנו ברדיפה אחרי המצוות - לולב, אתרוג, סוכה וכו׳, כי מלאך הוא יצור שכל מהותו עשיית רצון משלחו.
ממילא, מה חשש ישנו שמישהו "ינצל את ההזדמנות" לעשות עבירות ולהתחמק מעונש. הרי כולנו עושי רצונו באופן מלא, בתקופה זו.
;){kind=link}