ענין צום יום הכיפורים והמצה...
חוץ מזה שמצה וצום אותה גימטריא (והבדל של 1 בגימטריא "קטן עלינו") יש כאן ענין של "תמצית".
בשני ה"חגים" אנחנו מגיעים ע"י צמצום עצמנו - לתמצית היהדות. ביטול החמץ מביא אותנו ל"נטו יהודי", בצק נטול "שאור שבעיסה" שהוא יצר הרע, קמח ומים ללא תוספות, והרי יש לנו: "מצה", מלשון "תמצית".
והמצה נקראת לחם עוני, כי יש בה צמצום החיות. אבל היא נקראת לחם עוני גם כי היא "לחם שעונים עליו"; בפשטות פירושו שאומרים עליה את ההגדה, אבל גם מלשון מענה, שעונים לנו מן השמים. כי כשאנחנו מה שאנחנו באמת, קמח ומים נטו, תמצית היותנו - אנחנו מיד נענים. [ואולי זה המקור לשורש "עני" - אדם שמתחנן שיענו לו.]
וכך גם בצום כיפורים שהוא עינוי, ובפרט בסופו (נעילה), כשלא נשאר מאתנו שמץ גשמיות ע"י הצום, והתפילות, אז אנחנו "נענים", כי אנחנו ב"תמצית" שלנו, אנחנו באמת מה שאנחנו.
והכל (עכשיו ברצינות) סביב הגימטריא הפלאית הזו של צום, קול, ממון, 136. ונוסיף עתה גם: ענוי, מצה (עם הכולל).
וצריך עוד הרבה עיון מה בדיוק העניין כאן...
פלאי פלאים.