שני פסוקים עוקבים בפרשה:
וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת בַּיּוֹם הַהוּא וַיְלַמְּדָהּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.
וַיְצַו אֶת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן וַיֹּאמֶר חֲזַק וֶאֱמָץ כִּי אַתָּה תָּבִיא אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לָהֶם וְאָנֹכִי אֶהְיֶה עִמָּךְ.
לכאורה מי שציווה את יהושע בפסוק השני, כהמשך לפסוק הראשון הוא משה. אבל זה לא מסתדר עם "הארץ אשר נשבעתי" שהרי משה לא מבטיח ארצות לאף אחד. מצד שני לא כתוב שהקב"ה כאן מדבר (למרות שכך משמע מרש"י - עיינו שם). ואם אכן ה׳ מדבר, הרי זה דיבור ישיר מהקב"ה ליהושע, ולא שמענו-לא בתורה לפחות...
ומה שנראה הוא שבפרשת וילך,לפני שמשה באמת הולך (וכמו שאמר רש"י- גם אז לא נס לחו) יש טשטוש מכוון בין דברי משה ודברי הקב"ה.זו הקצנה מכוונת,למי שעוד לא הבין, של כל התהליך של החומש החמישי,חומש דברים.הרי זה חומש בו אין דיבור ישיר של הקב"ה אל משה (חוץ מבפרשתנו במקום אחד, ועוד קצת לקראת סוףהתורה); אין בו "וידבר ה׳ אל משה לאמר" כמו בכל החומשים משמות ואילך. ובכל זאת יורדות מצוות ממש,חלק מהתרי"ג, דאורייתא לחלוטין, מהשמים לארץ. אלא שכל זה בתוך הנאום הארוך של משה לפני מותו מתחילת פרשת דברים.
והעניין,באמת, שמשה מדבר, ושכינה מדברת מתוך גרונו. כלומר,חומש דברים למרות שיוצא "מלמטה", ממשה, הוא אלוקי לגמרי-לא פחות מבראשית או שמות. ולפני הסוף, כדי להדגיש שאין שום "חציצה" ושדברי משה הם דברי השם ממש - מופיעים הפסוקים ה"מטושטשים" האלה, לומר- דברי משה הם דברי ה׳.
ובאמת רש"י שם לב לקושי בפסוק הראשון שהבאתי ואומר שהדברים הם "כלפי שכינה", כלומר שזה כביכול לא המשך מה שכתוב קודם-"ויכתוב משה". אלא אלה הם דברי ה׳, למרות שלא נאמר ויאמר ה׳ אל יהושע. מצד שני אי אפשר להתעלם שבקריאה רגילה זה ברור שמשה הוא המצווה את יהושע? אלא שזה העניין:משה מדבר ושכינה מדברת מתוך גרונו.
;){kind=link}