ולא נתן ה׳ לכם לב לדעת.אומר המדרש:
כשעמדו בנ"י בהר סיני ואמרו נעשה ונשמע, אמר הקב"ה: "מי יתן והיה לבבם זה להם ליראה אתי ולשמר את כל מצותי כל הימים למען ייטב להם ולבניהם לעולם"
משל למה הדבר דומה? למהפנט נחשים מומחה שראה יום אחד נחש ענק. אמר:"מי יכול להפנט נחש זה??" אמרו לו:"הרי אתה המומחה-עליך להפנט!" כך כשאמר הקב"ה לישראל "מי ייתן" היו צריכים לומר: "אתה תן!!!"
ושוב אנו בסוגיית ביטול הבחירה; שוב אנו רואים שהנסיון האמיתי שלנו אינו להתגבר על יצר הרע, כי אין לנו סיכוי, אלא רק לקרוא לקב"ה לעזרנו במלחמה הזו, שכן "בכל יום מתגבר יצרו של אדם מתגבר עליו ואלמלא הקב"ה עוזרו אינו יכול לו".
שם הבחירה האמיתית שלנו.
ישראל באותו דור ככל הנראה נכשלו בהבנה הזו ולכן חטאו אח"כ בעגל והתגלגלו העניינים לאן שהתגלגלו - עד היום הזה. וזה פירוש "ולא נתן לכם לב". כלומר, בגלל בחירתכם הלא מוצלחת הקב"ה לא נתן לכם "לב בשר", במקום "לב אבן", לא "מל את עורלת לבבכם", מה שאין כן אם הייתם פותחים לו פתח כפתחו של מחט, היה כל הרע נמנע, והמציאות היתה מגיעה לתיקונה הסופי.
אלא שלא עשיתם זאת.
אבל חז"ל בחרו להסתיר במדרש באופן ממש עקבי דבר נוסף. בפסוק אותו הם דורשים, הם בוחרים בציטוטם להפסיק לפני סופו. "ולא נתן ה׳ לכם לב לדעת" ולא יותר. אבל המעיין בתורה רואה שכתוב שם:"ולא נתן יהוה לכם לב לדעת ועינים לראות ואזנים לשמע - עד היום הזה", ומשמע מכאן, שגם אם אמנם היתה החמצה גדולה במעמד הר סיני, סוד גדול הוא, שבסוף הארבעים, אכן אותו כח, אותו "לב לדעת", ניתן גם ניתן לישראל. "עד היום הזה". עד ולא עד בכלל...
סוף הארבעים, הוא סופו האמיתי של מתן תורה. שהרי ללא חומש דברים, תרי"ג מצוות כלל לא נשלמו. ואומר מרע"ה, שעכשיו, עם השלמתה של התורה, ואולי בפרט עם מתן החלק האחרון - חומש דברים שנדמה שעיקרו ענין התשובה, הושלמה נתינת האמצעי האמיתי ליישר את הלבבות, ואף לבטל את הבחירה - אם רק נבחר בכך.
והדברים פשוטים, שהאמצעזוהנווה התורה עצמה, שכן "מאור שבה מחזירם למוטב".
אמנם התורה כוללת גם את מעגל השנה היהודי, ובתוכו ימים אלה, של אלול ועשי"ת, מצטיינים במיוחד בסגולה הזו של "לתת לנו לב לדעת". רק צריך לפתוח את הלב ולתת לשופר לעשות את שלו; לפתוח את הלב ולומר:
אתה תן!!!
;){kind=link}