כל שנה אני מתפעל מחדש כמה מטעה הדמות של בלעם בתורה. ולכאורה קשה כי כשהתורה רוצה לאפיין דמות היא יודעת לעשות זאת ללא בעיה: "נח איש צדיק תמים היה בדורותיו". והנה כאן דמותו של בלעם כל כך מבלבלת! הוא נראה עבד ה׳ נטו. נראה לי שהסיבה היא שהתורה רוצה שנזדהה עם הטיפוס, ואז נקבל שוק. כי כשנבין שהוא לא בסדר, נתחיל לבדוק את עבודת ה׳ שלנו.
והרעיון שתתכן עבודת ה׳ שהיא זרה.
כדי להבין את זה צריך קודם להבין מה זו עבודה זרה.
העניין בע"ז הוא לא רק הפניה אל יותר מאלוהות אחת. כשהדיג מביא מנחה לאל הים שלו, הוא עושה את זה כדי שהרשתות שלו יעלו הרבה דגים. כשהחקלאי מקריב קרבן לבעל, הרי זה כדי שהוא ירבע עבורו את האדמה והיא תתן את יבולה.
אבל אין כוונתו של הדיג לזכות לקרבת אל הים (ואל תגידו לי שהאותיות יוצאות כמו אותיות "אלקים"-אני יודע). ואין כוונת החקלאי לשרת את הבעל, ולעשות הכל בשבילו.
כוונת שניהם היא התועלת שתצא להם. כוונתם לרתום את הכח הזה לשירותם. כתוצאה ממעשים מסויימים שיעשו כלפיו, קרבנות שיקריבו אליו, הוא יעשה את רצונם. הוא יהיה חייב לעשות את רצונם.
אם כל זה כך, הרי בהחלט יכול להיות מצוייר יחס כזה ממש, גם אל ה׳ יתברך בעצמו. זה היה יחסו של בלעם אל ה׳, והוא היה עובד עבודה זרה, ממש בעת שהיה פונה אל ה׳. והקב"ה נתן לו להוביל את עצמו בדרך הזו, וכביכול להצליח במזימותיו - עד שהדבר הגיע לישראל.
אבל אחרי כל זאת, גם אנחנו צריכים לבדוק את עצמנו, באיזו דרך אנו עובדים את ה׳. האם כדי להיות עבדיו, לשרתו, להתבטל לפניו, ולהתקרב ולהדבק בו, או חלילה לנצלו לצרכינו אנו.
וצריך לא להתבלבל מכך שהוא רוצה שנבקש ממנו. כי הוא רוצה שנבקש - רק כדי שנתקרב.
;){kind=link}