בחוקותי-על עמל תורה בזמננו

שלום.
אני לא חלילה באה לחלק על הנאמר.
אני מבינה את הכאב שבדבר, ובאמת לאדם מן השורה אין זכות להורות דרך חדשה.
אבל אנחנו לא יודעים מה התיקון של כל אחד בדורנו, וכמו שהאר"י ז"ל אומר בשער הגלגולים לפעמים בן אדם צריך להשלים דבר מסוים ובדבר אחר (כגון לימוד גמרא בעיון) באמת לא נצרך לו,כי כבר השלים עצמו בזה.
כמובן שאנשים כערכי לא מוסמכים להגיד מי צריך מה,ואני גם לא יודעת אם יש כאלה בדורנו,אולי יחידי סגולה כמו גדולי הדור המקובלים.
כל אדם צריך לעשות השתדלות להשתלם בכל חלקי התורה והמצוות,כפי דרגתו ומצבו בשאיפה תמיד למעלה. זה באמת כואב שלפעמים אנשים נתפסים לדברים שנראים לנו שוליים.
אבל אולי הם לא באמת שוליים ובאמת בשבילם זה העיקר ובשביל זה הם באו בגלגול-בשביל להשלים את העניין המסוים הזה.
כבר היו הרבה סיפורים חסידיים על אנשים שעשו דברים פשוטים ונתפסו בהם,כי זה היה דרגתם וככה זכו לדברים גדולים.
כמובן אני לא חושבת שיש זכות למשהוא בטח לא למשהוא שלא גדול אמיתי בתורה להורות דרך לעם. וגם אם כן משהוא יכל להורות,זה משהוא אישי ופרטני.
כמו שאומרים על נביא שאם אומר לעבור על אחת ממצוות התורה,הוא לא נביא אמת.

אבל אולי זה באמת העניין העקרי של הדור הזה,אחרי שכל כך הרבה דורות השתלמו בלימוד הגמרא.
אנחנו לא יודעים הכל. (כמו שאתה תמיד מלמד אותנו לפתח את הראש)
כמובן שהתורה היא תורה נצחית ותמיד יהיה מקום לכל חלקיה ותמיד צריך למדנים. אבל אולי יש כאלה ואולי אפילו הרבה שכרגע העניין שלהם הוא לקרא תהילים וכדו' שגם מעלתם היא עצומה.
בלי לשכח כמובן את המצוה של "והגית בה יומם ולילה"
אבל מי אמר שדוקא רק גמרא? יש לתורה הרבה חלקים. אפשר ללמד תנ"ך שתהילים זה חלק ממנו.
אני לא רוצה להוסיף, כי אני גם לא יודעת הכל ויכל להיות שאני עושה טעות בזה שאני כותבת את הדברים, כי אני נותנת לגיטמציה למשהוא שלא צריך.

אני לא מרשה עגבניות בבלוג שלי! :)

: )
טוב אז בלי עגבניות.

בוודאי שכל אחד צריך ללמוד מה שמתאים לו...וגם לא כל לימוד גמרא הוא דווקא ב"עיון". רק מלים כמו "למדנות נחלת העבר", ו"תמיד יהיה מי שילמד" כאילו זה בדיעבד למי שאינו בעל תשובה, רק מין "צדיק גמור" שלא עומד במקום הבעל תשובה - זה חורה לי.
אבל וודאי שכל אחד והתיקון שלו, ואין אדם לומד אלא ממקום שליבו חפץ.

אנשים מדברים מתוך הכאב שלהם,כנראה .שהם לא הצליחו,אז הם עושים מזה תורה חדשה.
במקום להבין שצריך לעמל בתורה ולבכות,ולהתחנן שיפתחו שערי לימוד,מחליטים דבר כזה. (סליחה שאני חוזרת על מה שאתה אומר...)
זה באמת מכה שצריך להלחם בה-שמתוך ייאוש מעצמי, ומתוך זה שאנחנו דור האיסטנט שרגילים שבהקשת מקש אנחנו מקבלים כל מה שאנחנו רוצים.
שה' יפתח את לבבם בתורה, ויתן בהם עז להתגבר על היצר שמושך למטה-להתייאש ויתחזקו ויתאמצו לעמל בתורה כי ההבנה בתורה והידיעת תורה זה רק השכר שמקבלים משמים. עלינו מוטל העמל שמתייגעים בתורה.

רבי נחמן בעצמו:לימוד התורה בא לו רק אחרי הרבה דמעות, תפילה ויזע. אפשר לקרא בספר חיי מוהר"ן כמה התייגע עד שזכה להבין בתורה.

והיה עוד צדיק אחד,אני חושבת שקראו לו רקאנטי שעד גיל 80 לא הצליח ללמד תורה והוא בכה על זה כל השנים האלא. עד שבגיל 80 נתגלתה לו כל התורה בחלום בלילה אחד,והוא זכה לכתב (כמה/הרבה) ספרים עד שנפטר.

אני באופן כללי לא מסכימה עם החלוקה הזאת של חוזרים בתשובה ודתיים. רב הרבנים והמשפיעים בדור הזה הם חוזרים בתשובה.
זה נכון שיש המון כח למה שאדם יונק מקטנות.
אבל זה לא אומר שמי שמתחיל בגיל מאוחר יותר לא יכל להגיע לזה בעצמו (עיין ערך: רבי עקיבא.)
אולי הוא יצטרך לעבוד יותר קשה ויותר משמעת עצמית. אבל זה רק אומר שגם השכר יותר גדול.
ואולי גם יש יתרונות אחרים לחוזרים בתשובה.
בכל מקרה כל ההפרדה הזאת-זה שקר אחד גדול. כל מקרה לגופו,וכולנו יהודים אחרי אלפיים שנות גלות. אני חושבת שכל אחד צריך להיות חוזר בתשובה ולאף אחד אסור להיות דתי!
זאת אומרת שכל אחד צריך לבחור את דרכו בעצמו ולהתחיל כל הזמן מהתחלה ולדעת שכמה שהוא קרוב יש עוד הרבה הרבה יותר קרוב והרבה יותר גבוהה. ולא לשבת על זרי הדפנה ולהגיד אבא שלי צדיק אז אני מסודר,או אפילו אני מתנהג בדרך שנחשבת דתיה ונכונה אני יכל להמשיך בדרכי,אני כבר שם אני במקום הנכון ואז הוא מסתאב ומאבד יראת שמים,התחדשות והתלהבות.
כמו שפירש רבי נחמן על הפסוק:"אם אסק שמים שם אתה ואציע שאול הנך"-אם אני מרגיש קרוב (בשמים) "שם אתה" אתה באמת רחוק. "ואציע שאול"-אני מרגיש רחוק ונמוך

אבל "הנך" ה' קרוב אליי.