השאלה למה בכלל צריך שתי תורות; ועוד שאחת מהן ממש אסור לכתוב (ואת השניה אסור לומר בע"פ!).
למה לא מספיקה תורה כתובה אחת?
כמה תשובות יכולות להנתן לשאלה, אבל התשובה הפנימית שבהן בעיניי, נאמרה ע"י הרב יצחק הוטנר זצ"ל, בעל ה"פחד יצחק" על מעגל השנה.
נאמר בתורה:
"כי על פי הדברים האלה כרתי אתכם ברית" ואמרו חז"ל:
לא נכרתה ברית עם ישראל אלא על דברי תורה שבעל פה.
מסביר הרב שברית אינה רק קשר בין שני צדדים, אלא זהו סוג של קשר השולל צדדים אחרים מכלל אותו הקשר.
הברית עם ישראל היא עם ישראל דווקא, ואסור שלאחרים תהיה נגיעה במקום הקשר.
תורה כתובה ו"מונחת בקרן זוית" הנה נגישה לכל.
והראיה - ראו מה עשתה הנצרות מצד אחד, והאסלאם מהצד השני, לתוה"ק.
כדי שתהיה כאן באמת "ברית", היא נכרתה על דבר שאין לאף אחד אחר גישה אליו חוץ מלעם ישראל, וזו התורה שבע"פ.
שמאחר והיא בע"פ - רק מי שנמסרה לו ("ומשה מסרה ליהושע" וכו) - יכול לדעת מה יש בה.
מדגיש בעל הפחד יצחק, שגם כאשר צוקי העתים הכריחו את חכמי ישראל, את רבינו הקדוש - ר׳ יהודה הנשיא, לכתוב את התורה שבעל פה, והיה זה מעשה של ביטול מצוות התורה שלא לכתוב - כדי לקיים את התורה עצמה - גם אז לא נכתבה התורה שבע"פ כולה ובמלואה, אלא רק ברמזים (הנקראים "משניות") כדי לשמר את הברית.
וגם בדורות מאוחרים יותר, בהם היה צריך להוסיף ולגלות, להוסיף ולכתוב, תמיד נשארה בחינה נסתרת, גנוזה, שרק לבעלי הקבלה היתה גישה אליהם.
וזה ממשיך עד היום.
שתי תורות, כדי שתהיה לפחות בחינה אחת שתהיה נגישה רק לנו, ותהיה "הסוד" שבינינו ובינו.
;){kind=link}