התשובה שלי (לשאלה...)

הנה תגובה של רבקה שלא עלתה לבלוג בגלל תקלה טכנית...
תודה רבקה

גישות שונות יכולות להיות לזה העניין. וכבר מעניין אותי מה תכתוב על כך ביום העצמאות. לבינתיים אוכל לכתוב מנקודת מבט מסוימת, כפי שלמדתי מהרבנית ימימה מזרחי תחי', שלומדים ממשה רבינו ע"ה שישנה מכסה של תפילות ש"נצרכת" עד שזוכים לישועה. לומדים זאת מפרשת "ואתחנן". משה רבינו מבקש להכנס לא"י. לפי המפרשים הוא התפלל על כך 515 פעמים כמנין גימטריא "ואתחנן". הקב"ה אומר למשה רבינו: "אל תוסף דבר אליי עוד בדבר הזה". ומפרשים שאם משה רבינו היה מתפלל על זה עוד פעם אחת נוספת הוא היה נענה! לקב"ה כביכול לא הייתה ברירה אלא להיענות בחיוב במצב כזה. לכן הוא אמר למשה רבינו לעצור עוד בתפילה מספר 515. לישועה שהוא כה ייחל לה היה נצרך 516 תפילות. אז מצד אחד מורגש אולי שההתנהלות פה היא עפ"י מידת הדין, אך בשבילנו זו יכולה להיות גישה מחזקת בבחינת - אדרבה! אלה לא תפילות שהולכות ריקן. יש שק תפילות שצריך להתמלא ומי יודע אם התפילה הנוספת היא התפילה שתמלא את השק ותצמיח ישועה גדולה ומשמחת בעז"ה.

זו לא סגולה זו מצוה מפורשת מהרמב"ם.

אשמח לראות הציטוט...

אני לא זוכרת מאיפה,שמעתי את זה בשיעור מזמן מזמן.אני מנסה לברר...

טוב קודם כל אתה בטוח צודק.כי גם אם זה מצוה זו גם סגולה כי כל מצוות התורה הן גם סגולות.(פרוש המילה סגולה זה כח פנימי והמצוות מטרתן היא הכח הפנימי שיש להן לשנות את האדם להיטיב אותו ולקשרו לאלוקיו).
וזו לא מצוה מפורשת שצריך להתפלל כל היום אם כי לכל הדעות דבר יפה וטוב.
אבל מה שכן כל מילה שאומרים לה' היא מצוות תפילה (מצוות התפילה המקורית היתה לפרש שיחתך מהלב) ודבר אחרון מצוה לאדם להתפלל לרחמים כשנדחק לצרה ומי החליט שזה רק צרות גדולות, בטח גם קטנות.
(סחטיין עלי על העברית היפה...)
תקן אותי אם טעיתי במשהוא(לא אשת ספר אנוכי...)