שלוש תרומות רמוזות בתחילת פרשתנו עפ"י רש"י.תרומה של מחצית השקל, שווה לכל נפש, עבור המזבח; תרומה עבור אדני המשכן (כעין "מנעלי" כסף בבסיס כל קרש מהקרשים המקודשים) גם היא מחצית השקל לכל אחד ואחד מישראל; ותרומה בה כל אחד נותן כנדבת לבו, ממנה הוקם רובו של משכן.
המהר"ל מפראג בחיבורו "גור אריה" (פירוש על פירוש רש"י) מסביר כי שלושת התרומות הן כנגד שלושה חלקים מהם מורכב האדם: נפש, גוף, וכל קניניו - ממונו השייך לו. תרומת המזבח, מחצית השקל עבור הקורבנות היא כנגד הנפש, שכן הקרבנות באים לכפר על חטאי הנפש. ומכיוון שנפש הוא דבר שיש לכל אחד - התרומה אחידה לכל ישראל.
כנגד הגוף - תרומת האדנים, שכן אדן הכסף הוא סמל לגוף אשר גם הוא כ"מנעל" לנשמה, הבסיס החומרי לחלק הרוחני שבאדם. ומאחר ולכל אדם מישראל יש גוף - גם פה התרומה "שווה לכל נפש", מחצית השקל.
אמנם הקניינים, עושרו של אדם - דבר זה בהחלט משתנה מאדם לאדם ולכן התרומה היא "אשר ידבנו לבו" - לכל אחד כפי מה שליבו מורה לו.
אמנם, מקשה המהר"ל, כפי שבדבר הזהה לכל נפש התרומה שווה ואחידה, כך בדבר שיש בו הבדלים, לכאורה מי שיש לו הרבה צריך שייתן הרבה, ומי שיש לו מעט, צריך לתת מעט. אחרת יכול להווצר מצב בו עני ייתן הרבה ועשיר מעט (כפי נדבת ליבם) ויש כאן חוסר צדק!
אך המהר"ל נחרץ:
עושר לא נמדד עפ"י כמות הממון.
עשיר פירושו בעל שפע, ולכן מי שמשפיע - נקרא עשיר.
ולעומתו, מי שיש לו הרבה ממון אך הוא רע עין, נקרא עני.
ממילא קנה המידה האמיתי לעושר הוא לא ריבוי ממון כי אם נדבת הלב.
מאת כל איש אשר ידבנו לבו.
איזהו עשיר - השמח בחלקו.
;){kind=link}