עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
נושאים
פרשת השבוע  (68)
תשובה  (21)
מדרש רבה  (16)
פסח  (13)
אמונה  (10)
ספירת העומר  (10)
שבועות  (10)
מצה  (9)
פורים  (9)
בחירה חופשית  (8)
בין המצרים  (8)
חגים  (8)
משה  (8)
סוכות  (8)
קבלה  (8)
תפילה  (8)
דברי תורה  (7)
חנוכה  (7)
בחירה  (6)
גאולה  (6)
יהדות  (6)
יום הכיפורים  (6)
יעקב  (6)
מתן תורה  (6)
ספירות  (6)
שבת  (6)
אלול  (5)
חטא העגל  (5)
סוכה  (5)
עבודת השם  (5)
ראש השנה  (5)
תורה  (5)
חמץ  (4)
כלל ישראל  (4)
עולם הבא  (4)
עשו  (4)
פרה אדומה  (4)
צום  (4)
רשי  (4)
שביעי של פסח  (4)
אברהם  (3)
אחדות  (3)
אחרית הימים  (3)
הספד  (3)
השגחה  (3)
וידוי  (3)
טומאה  (3)
יום העצמאות  (3)
יום טוב  (3)
יום כיפור  (3)
יסורים  (3)
יציאת מצרים  (3)
מהרל  (3)
מוטי קובו  (3)
מלכות  (3)
מקדש  (3)
נצרות  (3)
נשמה  (3)
סולם יעקב  (3)
עיבור השנה  (3)
צדיק  (3)
קדושה  (3)
קרח  (3)
רוחניות  (3)
שבת הגדול  (3)
תיקון המידות  (3)
אדר  (2)
אכילה  (2)
ארבעה יסודות  (2)
ארבעת המינים  (2)
ארץ ישראל  (2)
בדיקת חמץ  (2)
ביטול האני  (2)
בינה  (2)
בירור  (2)
בלעם  (2)
ברכה  (2)
דין  (2)
האבות  (2)
הגדה  (2)
הר סיני  (2)
השגחה פרטית  (2)
השתדלות  (2)
ווידוי  (2)
חינוך  (2)
חסד  (2)
טומאה וטהרה  (2)
יובל  (2)
יצר הרע  (2)
לשון הרע  (2)
מדרש  (2)
מי מריבה  (2)
ממון  (2)
מרגלים  (2)
נס  (2)
נרות  (2)
נרות חנוכה  (2)
עבודה זרה  (2)
פרעה  (2)
פרשה  (2)
צדוקי  (2)
צלם  (2)
צלם אלקים  (2)
צרעת  (2)
קורבנות  (2)
קידוש החומר  (2)
קריאת שמע  (2)
קריעת ים סוף  (2)
ראיה  (2)
רשבי  (2)
שבת החודש  (2)
שופר  (2)
שחיטה  (2)
שם השם  (2)
שמות קדושים  (2)
שמחת תורה  (2)
שמיטה  (2)
תוהו ובוהו  (2)
תורה מן השמים  (2)
תורה שבעפ  (2)
תיקון  (2)
תפילת נעילה  (2)
תקוה  (2)
Christianity  (1)
Judaism  (1)
Maharal  (1)
Pope  (1)
אבולוציה  (1)
אבות האומה  (1)
אדם הראשון  (1)
אדר א  (1)
אהרן  (1)
אוב וידעוני  (1)
אומץ  (1)
אור הגנוז  (1)
אור תורה  (1)
אורות  (1)
אותיות התורה  (1)
אחדות השם  (1)
איוב  (1)
איכות  (1)
אין סוף  (1)
איסלאם  (1)
אישונים  (1)
אליעזר עבד אברהם  (1)
אלפבית  (1)
אמונה ובטחון  (1)
אמונה ובטחון.סגולה  (1)
אני ועצמי  (1)
אספקלריה מאירה  (1)
אסתטיקה  (1)
אפיפיור  (1)
ארבע פרשיות  (1)
ארבעה בנים  (1)
אריק איינשטיין  (1)
אשה  (1)
אתערותא  (1)
אתרוג  (1)
בושה  (1)
בטחון  (1)
בטחון עצמי  (1)
ביטול באני  (1)
בית המקדש  (1)
בכור  (1)
בכורה  (1)
בלוג  (1)
בן סורר ומורה  (1)
בני קרח  (1)
ברוך שם  (1)
בריאה  (1)
ברירה טבעית  (1)
ברית  (1)
ברכות השחר  (1)
בשר  (1)
בתואל  (1)
בתולין  (1)
גאוה  (1)
גדולי ישראל  (1)
גוף-נפש  (1)
גימטריא  (1)
גלגולים  (1)
גלות מצרים  (1)
גמרא  (1)
גן עדן  (1)
דביקות  (1)
דברי חכמים  (1)
דוד המלך  (1)
דור המדבר  (1)
דינים  (1)
דעת  (1)
דעת תבונות  (1)
דצחמ  (1)
האות ע  (1)
הבדלה  (1)
הדר קיבלוה  (1)
הדרוקן  (1)
הוד  (1)
הושענה רבה  (1)
החטא הקדמון  (1)
היד החזקה  (1)
הלכה  (1)
הלל בדילוג  (1)
הלל גמור  (1)
הסתר  (1)
הסתר פנים  (1)
הפצה  (1)
הר כגיגית  (1)
הרמק  (1)
הרצון לקבל  (1)
השקפה  (1)
התחדשות  (1)
התעוררות  (1)
התערותא דלתתא  (1)
ונושנתם  (1)
זאת חנוכה  (1)
ח-ד-ר  (1)
חג  (1)
חג המולד  (1)
חג השבועות  (1)
חול המועד  (1)
חוקי הטבע  (1)
חורבן  (1)
חזון  (1)
חטא אדהר  (1)
חטא אדם הראשון  (1)
חטא האדמה  (1)
חידוש הסנהדרין  (1)
חיים  (1)
חיסול פוליטי  (1)
חיפוש עצמי  (1)
חיצוניות  (1)
חירות  (1)
חכמה  (1)
חכמת התורה  (1)
חלוקת הארץ  (1)
חצי שבט המנשה  (1)
טבעונות  (1)
טו בשבט  (1)
טוב ורע  (1)
טעמי המקרא  (1)
יג מידות  (1)
יג מידות הרחמים  (1)
ידיעה  (1)
יום הזכרון  (1)
יון  (1)
יוסף ואחיו  (1)
יופי  (1)
יחוד  (1)
יין  (1)
ימות המשיח  (1)
ימי המילואים  (1)
ימי תשובה  (1)
יעקב אבינו  (1)
יפת תואר  (1)
יצחק  (1)
יצר  (1)
יראה  (1)
יראת חטא  (1)
ירושלים  (1)
ישו  (1)
כבוד ה  (1)
כהונה  (1)
כהן  (1)
כהנים  (1)
כוונה  (1)
כיפורים  (1)
כלים  (1)
כפרה  (1)
כתר  (1)
לבן  (1)
לג בעומר  (1)
לוח עברי  (1)
לוח שנה  (1)
לוחות הברית  (1)
לוי  (1)
לייק  (1)
לך לך  (1)
מאור התורה  (1)
מאכלות א  (1)
מגילה  (1)
מדבר  (1)
מהות  (1)
מות  (1)
מותר האדם  (1)
מחיית עמלק  (1)
מחשבות זרות  (1)
מט שערי טומאה  (1)
מידות  (1)
מידותיו של הקבה  (1)
מלבים  (1)
מלקות  (1)
מן  (1)
מנדלי מוכר ספרים  (1)
מנורה  (1)
מנין  (1)
מסירות נפש  (1)
מעבר-יבק  (1)
מעיין  (1)
מעמד הר סי  (1)
מעמד הר סיני  (1)
מעשה בראשית  (1)
מצ  (1)
מצווה  (1)
מצווה ועושה  (1)
מצוות  (1)
מצות סוכה  (1)
מציאות  (1)
מרכבה  (1)
משיח  (1)
משכן  (1)
משל  (1)
משמעות  (1)
מתיוונים  (1)
נבואה  (1)
נדיבות  (1)
נדרים  (1)
נחלות  (1)
נחש הקדמוני  (1)
ניווט  (1)
נערה מאורשה  (1)
נפש  (1)
נצח ישראל  (1)
נקיונות פסח  (1)
נר שמיני  (1)
נרנ  (1)
נשמות  (1)
סגולה  (1)
סידור  (1)
סימנים מאלוהים  (1)
סימנים משמיים  (1)
סמיכת גאולה לתפילה  (1)
סנהדרין  (1)
ספי ריבלין  (1)
ספק  (1)
ספר חדש  (1)
ספר יצירה  (1)
ספרות  (1)
עבד  (1)
עבדות  (1)
עבודה  (1)
עדים  (1)
עוברים לווצפ  (1)
עולם המחשבה  (1)
עולם התוהו  (1)
עוני  (1)
עושר  (1)
עיבור  (1)
עם סגולה  (1)
עמו אנכי בצרה  (1)
עמל תורה  (1)
עמלק  (1)
ענישה  (1)
עץ  (1)
עץ הדעת  (1)
עקדת יצחק  (1)
עקידת יצחק  (1)
ערב יום הכיפורים  (1)
ערבות  (1)
עשירות  (1)
עשרת הדברות  (1)
פורים קטן  (1)
פחד  (1)
פנים וחוץ  (1)
פנימיות  (1)
פס  (1)
פסח שני  (1)
פרנסה  (1)
פרסום  (1)
פרקי אבות  (1)
פרשת החודש  (1)
צדיקים  (1)
צדיקים ורשעים  (1)
צמצום  (1)
צער בעלי חיים  (1)
צער השכינה  (1)
קבלה לעתיד  (1)
קבלת התורה  (1)
קו האמצע  (1)
קול  (1)
קולנוע  (1)
קידוש השם  (1)
קיצור הכוונות  (1)
קל  (1)
ראבע  (1)
רגשות  (1)
רובוטים  (1)
רוח  (1)
רוח הקודש  (1)
רמבם  (1)
רמבן  (1)
רמחל  (1)
רצון  (1)
שאול  (1)
שאור שבעיסה  (1)
שבירת הכלים  (1)
שבעים אומות  (1)
שבעת שבועות הנחמה  (1)
שבת זכור  (1)
שבת חזון  (1)
שבת שובה  (1)
שובבים  (1)
שילוח הקן  (1)
שינוי בחיים  (1)
שירת הים  (1)
שכינה  (1)
שכר  (1)
שלוש ראשונות  (1)
שלושת החטופים  (1)
שם  (1)
שם ה  (1)
שמואל  (1)
שמחה  (1)
שמיני עצרת  (1)
שמירה  (1)
שמע ישראל  (1)
שנה מעוברת  (1)
שעבוד  (1)
שעבוד מצרים  (1)
שפע  (1)
תהלים  (1)
תודה  (1)
תומר דבורה  (1)
תורה ומצוות  (1)
תושבע  (1)
תחפושת  (1)
תיקון היצר  (1)
תפארת  (1)
תפילת שמונה עשרה  (1)
תפלה  (1)
תקיעות  (1)
תקשורת  (1)
תרומה  (1)
תרומות ומעשרות  (1)
תשעה באב  (1)
ארכיון
כי תצא - דעת תורה בשלושה קווים
19/09/2016 18:03
ערן סולומון
פרשת השבוע, בכור, יפת תואר, בן סורר ומורה
שלושת הפרשיות הראשונות של כי תצא - אשת יפת תאר, שתי נשים אהובה ושנואה, ובן סורר ומורה - נקשרו כרצף אחד ע"י רש"י: הנושא אשת יפת תואר סופו לשנאותה וסופו להוליד ממנה בן סורר ומורה.
אבל אולי אפשר להוסיף שהמוטיב "ירדה תורה לסוף דעתם של בני אדם" המופיע בענין אשת יפת תואר - שאם לא תרשה התורה את האשה הזו, ייקח אותה באיסור - נכון לשלושת הפרשיות כולן, משלוש זוויות שונות ומשלימות.
בפרשת אשת יפת תואר התורה מקלה עד מאד, ומרשה הליכה אחר היצר בהיתר, כדי לא להגיע לאיסור.
בפרשת בן סורר ומורה לעומת זאת, קיצוניות הפוכה - התורה מחמירה על הבן הנלוז, כי היא יודעת שאם לא יחוסל, יהפך לשודד רצחני, "ילסטם את הבריות" ומוטב שימות זכאי מאשר חייב.
ובפרשה האמצעית של שתי הנשים, התורה נוהגת בדיוק עפ"י דין - שלבן השנואה הבכור מגיע פי שנים "כי לו משפט הבכורה", כי היא יודעת שהבעל הביגמיסט יעדיף להגדיל את נחלת בן אשתו האהובה על פני בן השנואה הבכור.
ואם כן, אנו רואים את התורה כאן יורדת לסוף דעת האדם וגם יודעת בכל מקרה מה ראוי - להקל, להחמיר, או ללכת עפ"י שורת הדין.
ומפרשייה זו נלמד לכל התורה כולה...
התורה יודעת!
0 תגובות
כי תצא - סקילה עפ"י שמלה?
18/09/2016 08:39
ערן סולומון
פרשת השבוע, עדים, בתולין, נערה מאורשה
בפרשיית הנערה המאורסה נראה שמה שמכריע אותה למיתה או לחיים, ואת ארוסה להלקאה - הוא רק עפ"י הצגת ממצאים מפלילים "נסיבתיים". איזו שמלה מחדר המיטות... והרי זה כמנהג פרמיטיבי שאכן קיים בכמה עדות ועמים על פני הפלנטה - והכל כדי להוכיח את טהרתה של הכלה החסודה.
קצת מתמיה, ועיון מהיר ברש"י מראה ש"לא מיניה ולא מקצתיה", ולא היו דברים מעולם.
פרישת שמלה היא רק משל למציאות "פרושה" ומחוורת, ללא ספקות. 
אם כן, אז מה כן? 
שני עדים והתראה! 
רק כך ניתן להרוג במיתת בית דין את הפושעת, אם אכן פשעה.
ההוכחות שרש"י צודק הן שתים:
א. כך קבלה ביד רבותינו בתורה שבע"פ, והרי תושב"ע נמסרה משמים למשה רע"ה יחד עם התורה שבכתב - ואין להתפלא שמידע זה לא כתוב.
ב. במקרה שלנו, ניתן להוכיח זאת לוגית - כי התורה שבכתב עצמה מדגישה "על פי שנים עדים יקום דבר" ולעולם במקרה של ספק לא נסמוך על עדות נסיבתית. אפילו לא סכין נוטפת דם ביד אדם ליד גופה (כבאגדתא על שמעון בן שטח). 
ואם כן, לא תתכן מציאות שכזו כפשוטה, שסדין מוכתם או נקי יכריע גורלות של בני אדם.

עכשיו רק נשאר לנו לנסות להבין למה התורה כתובה בצורה כ"כ מכשילה...

אולי צריך לומר שירדה תורה לסוף דעתם של בני אדם, וידעה שיהיו מנהגים משפילים ופרמיטיביים כאלה בעולם; וגם ידעה שאם מישהו במבט ראשון ישמח למצוא בתורה אסמכתא למנהג הנפסד, הרי סופו להגיע לסתירה הלוגית הנ"ל. וממילא יגיע להבנה שאדרבא - אין דעתה של התורה נוחה ממנהגים שכאלה!
0 תגובות
הרהורים על התשובה - פסק בי"ג מידות
16/09/2016 14:43
ערן סולומון
תשובה, יג מידות הרחמים, טעמי המקרא, ווידוי
אנחנו עומדים בהווה עם הגב לעתיד והפנים לכוון העבר, ומסתכלים על כל הדברים הלא טובים שעשינו מאז יום הכיפורים האחרון, או מאז התשובה האחרונה, או מאז יום הוולדנו - ורוצים להיות אחרת.
אז אנו עושים 180, גב לעבר העבר ופנים לעבר העתיד.
אנחנו רוצים שכל מה שהיה שם, בעבר, מכאן ואילך לא יהיה יותר. אם אשמנו, בגדנו, גזלנו, דיברנו לשון הרע, כעסנו וכו׳, אנחנו רוצים לא לעשות זאת שוב. תארו לעצמכם - לא לכעוס יותר...אף פעם! לא לדבר לשון הרע יותר...אף פעם! איזה שחרור!
זו ממש בריאה חדשה. אדם חדש לגמרי. "לא אותו האיש."
אבל כדי להיות חדשים באמת, צריך שלא תהיה "דליפה" כלל ממעללי העבר לתוך העתיד הטהור.
אמרו חז"ל על הפסוק של י"ג מידות: "ה׳| ה׳ אל ארך אפים וכו׳"
ה׳ לפני שיחטא וה׳ אחרי שיחטא.
כלומר יש הויה עד החטא, ומהחטא - הויה חדשה לגמרי. בריאה חדשה.
נכון. השם היה שם תמיד, והוא לא משתנה. רק ההויה משתנה - בבחירתנו.
וכשאנחנו בוחרים - אנחנו מתחדשים כבריה חדשה, בריאה חדשה.
אבל הרצון להשתנות חייב להיות שם, כמחסום בין מה שהיה למה שיהיה. 
חרטה וקבלה לעתיד.
ואמרו עפ"י הזוה"ק שיש מאד להזהר להטעים את טעם ה"פסק" בין ה׳ הראשון לה׳ השני בפסוק ולא לחבר בנשימה אחת את שתי האזכרות.
ועפ"י דרכנו - זה ממש תהליך התשובה - לשים מחסום בלתי עביר בין ההויה הראשונה להויה החדשה - ע"י הרצון להשתנות.
לכן בתפילה אנו קודם מתוודים  (עם המבט לאחור) ואח"כ אומרים י"ג מידות (צפייה להויה חדשה, התחדשות).
ה׳ לפני שיחטא וה׳ לאחר שיחטא ויעשה תשובה.
0 תגובות
אלול - הנותן בים דרך
09/09/2016 08:32
ערן סולומון
אלול, בחירה, ניווט, תשובה, שפע

אלול -הנותן בים דרך


בים אין שבילים ולא דרכים. רק אתה מחליט לאן תפנה. אתה לא מוגבל כי אין "אבני דרך".

והתוצאה בים, בד"כ, הרת אסון.

שוו בנפשכם אדם שיוצא לים תופס מסלול דמיוני בראשו ומתרחק מהחוף.

הרי הוא אבוד.

אבל יש פלא, שקוראים לו - ניווט.

למרות שאין כל שביל בים, האדם המשכיל יודע למצוא את הדרך, ומגיע למחוז חפצו.

על זה נאמר בישעיהו מ"ג "הנותן בים דרך". כלומר שהקב"ה נותן בים שבילים ועל ידיהם ימאים אינם אובדים. ומהם השבילים? מן הסתם - החכמה שחנן את האדם ללמוד לנווט עפ"י גרמי השמים או הGPS. ועל זה הנביא משבח את הקב"ה.

אבל נראה וודאי שזה גם משל.

החיים הם כמו ים שאין בו שבילים. שום דבר לא מכריח אותך ללכת בכיוון מסויים. הבחירה היא חופשית. ולכן הרבה פעמים הולכים לאיבוד "בלב ים". אבל הקב"ה "נותן בים דרך", ומי שחכם ובוחר (כי זו הבחירה האמיתית) להיות מונהג, "ללמוד ניווט", מוצא את דרכו לנמל המבטחים, למרות שלעיני המסתכל אין כאן שום דרך. והרי סוף סוף, זה ענין של אמונה...

מכל מקום יש כאן שפע שנקרא "דרך", והוא מגיע דווקא בזמנים האלו, ובמיוחד באלול.

[יש רמזים נפלאים על הפסוק הזה בהקשר לאלול בכתבי האריז"ל ונסתפק בכך ש"דרך" בגימטריא (עם שני הכוללים) יו"ד מ"ם יו"ד נו"ן - ימין, על שם "ימינך פשוטה לקבל שבים"]


אם מסתכלים לעומק הציור הזה מבינים שכאן הבחירה החופשית עצמה עוברת מהפך: מבחירה חופשית לגמרי - לעשות כביכול מה שאנחנו רוצים (וזה בעצם שיט הרה אסון בים ללא כל ידע בניווט) לבחירה האם לאמץ את ההנהגה האלקית (=האם ללמוד ניווט או לא).

כלומר שעבודת התשובה איננה כ"כ הבחירה בטוב, כי אם הבחירה האם לבקש מהקב"ה שיעזור לנו ללכת בדרך הטוב.

ובאלול ועשי"ת הסיוע מאת ה׳ ללכת בדרכיו מצוי לנו יותר משאר ימי השנה.

רק צריך לבקש...
0 תגובות
ראה 2
09/09/2016 08:22
ערן סולומון
פרשת השבוע

ראה - בחירה חופשית למדי


אנחנו צריכים לראות משהו.

אנחנו צריכים לראות שהקב"ה נותן לנו ברכה - משפיע עלינו שפע - שנעבוד אותו. אבל הוא חלילה לא מקלל אותנו בכך שלא נעבוד אותו. כי זה בא רק מצדנו.

וזה בעצם פשוט, כי לעשות טוב זה להתחבר אליו, וממילא זה הכל רק הוא. ולעשות רע ח"ו זה להתרחק, ממילא יש הוא לחוד, ואנחנו לחוד.

וזה סוד הבחירה "החופשית".

האם לפתוח לו את הדלת (פתחי לי אחותי) ולאפשר לו להחזיר אותנו בתשובה, או לחיות מציאות מנותקת ממנו, בו יש לנו "חירות" לחטוא.

האם לבחור לוותר על הבחירה, או לבחור בבחירה חופשית, שהיא באמת אשליה.

לא ככה בדיוק הבנו את רעיון הבחירה החופשית, לא?

"ראה אנכי נתן לפניכם היום ברכה וקללה:

את הברכה אשר תשמעו אל מצות יהוה אלהיכם אשר אנכי מצוה אתכם היום,

והקללה אם לא תשמעו..."

שמים לב לחוסר הסימטריה?

אבל אל תגלו לאף אחד.

כי זה סוד.


0 תגובות
ראה 1
09/09/2016 08:18
ערן סולומון
פרשת השבוע

ראה - עולמות מקבילים


שאלתי איך מסתדרים שלושה פסוקים בפרשת ראה:

"אפס כי לא יהיה בכך אביון..."

"כי יהיה בך אביון..."

"כי לא יחדל אביון מקרב הארץ..."

כי התורה מתחילה בהבטחה שלא יהיה אביון בישראל. אח"כ היא מסייגת את הדבר בעשיית רצון ה׳, ומביאה את האופציה שיהיה אביון בכל זאת.

אבל מדוע בסוף היא שבה ומבטיחה שבכל מקרה יהיו אביונים?


כל שנה אני מתחבט בשאלה הזו ומה שנראה לי השנה הוא שהפסוק האחרון "כי לא יחדל אביון מקרב הארץ" מדבר על דרך הטבע. בדרך הטבע לא יחדל אביון מקרב הארץ.

אבל התורה לא חיה רק את הטבע אלא גם את מה שמעליו. בו זמנית.

ולכן אין סתירה:

כי הפסוק הכי לא יחדל" הוא מדבר במציאות שעפ"י הטבע.

והפסוק האפס כי לא יהיה בך אביון" הוא במציאות העל טבעית.

ושתי המציאויות אפשריות. זה תלוי בנו.

והדרך להגיע למה שמעל הטבע - היא עשיית רצונו.

ואנחנו צריכים להחליט איפה אנחנו חיים.

בטבע - או מעליו.


0 תגובות
עקב - תפילה מזהב
29/08/2016 21:54
ערן סולומון
פרשת השבוע, תפילה, מצוות, אין סוף, איכות
אותו שליח ציבור שירד לפני התיבה בנוכחותו של ר׳ חנינא ואמר: האל הגדול הגבור והנורא והאדיר והעזוז והיראוי החזק והאמיץ והודאי והנכבד... המתין לו ר׳ חנינא עד שסיים.  כשסיים אמר לו: כבר סיימת את כל שבחי ריבונך? למה לך כל האריכות הזו? אנו - אותם שלושה שאנו אומרים (הגדול הגבור והנורא) אם לא שאמרם משה רבינו בתורה ובאו אנשי כנסת הגדולה ותקנום בתפלה לא היינו יכולין לאומרם, ואתה אומר את כל זאת?  משל למלך בשר ודם שהיו לו אלף אלפים דינרי זהב והיו מקלסין אותו בשל כסף והלא גנאי הוא לו
עד כאן המדרש בברכות ל"ג ע"ב.
אחרי שהבנו את המסר "שכל המוסיף גורע", עדיין נשאלת השאלה איך "הגדול הגיבור והנורא" בכל זאת מקובל, כשבעצם "לך דומיה תהלה" - כי שום שבח אנושי לא ראוי לנוכח אינסופיותו ית׳.
נראה שעצם זה שהשבח נאמר ע"י משה רבינו בתורה, מאפשר את אמירתו. כי דברי משה, גם בחומש דברים נחשבים כדבר ה׳ ממש - "משה מדבר ושכינה מדברת מתוך גרונו". ומאחר ורצונו של הכל יכול נמצא במלים אלה, מאחר והוא יתברך רוצה בשבח הזה, כל הקושיות עפ"י השכל שלנו - איך אינסוף מקבל שבח ממוגבלים שכמונו - נעלמות. ובעצם דבר זה עומד מאחורי כל  ענין המצוות: לא היינו אמורים להיות יכולים לעשות שום דבר "בשביל" הקב"ה, אלא שהוא רוצה בכך. "ארון נושא את נושאיו" ולמרות זאת הלווים מצווים לשאת אותו בכתף. לכן עבודת ה׳ נקראת "מצוות", כי בלי שהיה הוא בעצמו ית׳ מצווה בעצמו את הדרכים לעובדו - עבודתו היתה אבסורד מעיקרה.
ועוד:
למרות שהמדרש מדבר לכאורה על כמות - שכל המוסיף גורע - במשל שהוא מביא הוא מדבר דווקא על איכות. שבח בכסף במקום בזהב. כי בשבח "הגדול הגיבור והנורא" (ונראה שרק כאשר הוא מופיע לבדו דוקא) יש משהו איכותי שעושה אותו "זהב" ולא "כסף". מה בדיוק האיכות הזו עוד צריך עיון אבל נראה שעצם הפניה אל האיכות נמצאת בשורש ההתקרבות אליו ית׳. כי דרך כמות - לעולם לא נגיע ואף לא נתקרב אל מי שהוא אין סוף.
אבל המושג של "איכות" בא בעצמו מעולם של אחדות. כי הבדלי איכות הם דווקא במושג אחד. 
כסף וזהב הם שתי איכויות של ענין אחד: אמצעי תשלום.
כך גם "הגדול הגבור והנורא" למרות שהם שלושה שבחים, ויש בהם ריבוי, הם מהווים שלוש איכויות של דבר אחד. מה שאין כן שאר השבחים - הם מנסים להקיף - את מה שלא ניתן להקיפו.
במלים אחרות אנחנו נדרשים להשתמש בשבחים כאלה שהאיכות שלהם היא בכך שהם באים מצד האיכות דווקא. 
וזה נקרא "זהב"...
0 תגובות
שבת חזון - שלושת השבועות - התנעה של תהליך
12/08/2016 14:54
ערן סולומון
תשעה באב, שבת חזון, בין המצרים, קבלה, תשובה
שלוש של פורענות ושבע של נחמה. אבל הראשונות, העליונות, הן דווקא של פורענות. זאת אומרת שאנחנו בזמנים של אורות גדולים, וזה מובן. כי אם זה עתיד להתהפך לששון ושמחה, אז זה לא יכול להיות עוד "סתם יום של חול". 
עוד הבנה כאן, שמאחר ואנו ברוח "נהפוך הוא", אז צריך לומר שככל שיותר גרוע, זה בעצם יותר גבוה. ממילא אם מדובר כאן על ה"שלוש ראשונות", שלוש הספירות העליונות בעשר הספירות הק׳, כתר-חכמה-בינה, הרי שבשלושת השבועות הסדר יהיה מלמטה למעלה. בינה-חכמה-כתר, כי הכי "גרוע" הוא הכי גבוה.
המלה איה מרמזת לאותן שלוש. כי י׳ וה׳, שתי האותיות הראשונות של שם ה׳, הן חכמה ובינה. וקוצו של י׳, הוא הכתר, כאן רמוז בא׳, כי זו האחדות הבלתי נתפסת שמעל הכל (לכן אומרים "איה" בקדושת כתר במוסף).
לכן בסוף איכה, שקוראים בתקופה הזו בתיקון חצות, ובוודאי בט׳ באב, כתוב "השיבנו ה׳ אליך" ראשי תיבות ה׳ י׳ א׳. איה בהיפוך אותיות. לרמוז את העליה אל הא׳ - אל הכתר.

וכשחושבים על זה, תנועה מלמטה למעלה, הרי היא בדיוק תנועתו של תהליך התשובה - מאתנו לכוון הקב"ה.
ובכך רמז - שהתובנה מכל הימים הקשים האלה, והוא באמת האור הגנוז בתוכם, הוא להכנס לתהליך של תשובה. 
ואכן מיד אחרי המצרים, 7 שבועות הנחמה, מביאים אותנו - לראש השנה, דרך אלול.
0 תגובות
אורות בלי כלים (דיוק בנוסח בונה ירושלים)
09/08/2016 08:47
ערן סולומון
בין המצרים, מקדש, סידור, אורות, כלים, ירושלים
נראה שמה שרוצים מאתנו בתקופה הזו הוא להמשיך אורות גם אם אין כלים, או שהאורות עצמם יהפכו לכלים, או שהכלים קיימים בלי שאנחנו יודעים... 
אצלי בנוסח בונה ירושלים כתוב "תשכון בתוך ירושלים עירך כאשר דיברת". והלוא אין לו עדיין מקדש לשכון בו! אז איך ישכון?
והסידור ממשיך: "וכסא דוד עבדך בתוכה תכין". מה? כך, בירושלים במצבה הנוכחי?
והוא מסיים - ואכן, רק בסוף - "ותבנה אותה בנין עולם במהרה בימינו".
כלומר שהבנין בחומר יבוא רק אחרי שישכון ויכין כסא.
ובעצם עכשיו הכל מובן - בגלל שהוא זה שיבנה, ממילא הבנין הזה, גם העניין החומרי שבו, יהיה "בנין עולם". כי הוא ית׳ יהיה הבונה.

זה לא רעיון חדש.
כתוב כבר בתורה: "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם". לא בתוכו, כי אם בתוכם. 
רק מכח המקדש הפנימי, יש מקדש חיצוני, חומרי.
אז צריך כבר עכשיו, להשכין ולהכין.
0 תגובות
מטות - אספקלריה מאירה
07/08/2016 13:32
ערן סולומון
פרשת השבוע, אספקלריה מאירה, רצון, תושבע
מסעי - אספקלריה מאירה

בנות צלופחד מבקשות את בקשתן בפרשת פינחס שכן זהו הדור בו כל אחד מבאי הארץ זוכה לקבל בה נחלה, ועקרונית אלו אמורים להיות רק הזכרים. ומכיון שלצלופחד היו רק בנות, לא היו צאצאיו יורשים כלל בארץ. משה רבינו שואל את הקב"ה ומקבל תשובה: "כן בנות צלופחד דוברות", והבנות יורשות 5 נחלות בא"י ככל שאר באי הארץ הזכרים. מכאן גם הלכה לדורות שבנות יורשות את אביהן אם אין לו בנים.
אך כאן מתעוררת בעיה. בפרשתנו באים בני שבט מנשה ומביעים חשש שמעתה, אותן נחלות שנחלו בנות צלופחד ומן הסתם גם כל שאר הנשים במעמדן, במקרה של נישואי תערובת עם שבט אחר - יעברו ללא חזור משבט מנשה לשבט הבעל.
שוב שואל משה את ה׳, ושוב מקבל תשובה: "כן בני יוסף דוברים" ועוד מצוה יורדת לכולם - איסור נישואי תערובת בין השבטים. ואכן בנות צלופחד נישאות לבני דודיהן, משבט מנשה.
בזאת מסתיימת הפרשה, וגם הסבריו של רש"י, וכאן - קטסטרופה גמורה. כי איסור חיתון בין השבטים יכול להוות פגיעה חמורה באחדות ישראל, ואף יכול להביא להכחדה חלילה של אחד השבטים, וכפי שהיה בסיפור פילגש בגבעה בו לא היו בשבט בנימין אחרי מלחמת האחים מספיק "חתנים" להציע לנשות בנימין.
הבעיה נפתרה בט"ו באב בשנה לא ידועה, בה מצאו חכמים דרך לדרוש את פסוקי סוף פרשתנו, ולגלות שלמרות שנראה שאיסור החיתון הוא ככל אחת ממצוות התורה הנצחיות, הרי כאן היתה הוראת שעה. "זה הדבר" כתוב בפרשת בני מנשה, ודרשו אותו:"בדור זה (בלבד) תהיה הלכה זו", והיינו בדור בנות צלופחד בלבד, ולא מכאן והלאה. ומכאן הלכה לדורות שמותר לכל שבטי ישראל להנשא זה לזה.
מענין שהביטוי שנדרש הוא "זה הדבר". שכן אלו מלים שמבטאות בכל מקום המצאן את דרגת צלילות נבואתו של מרע"ה, שהיא "אספקלריא מאירה". וכאן אנו דווקא מסייגים את דבריו כפשוטם - שאסור להתחתן בין שבטים, ועוברים לעולם היותר מעורפל לכאורה של דרש. 
אולם מתחלת העניין כולו, מבקשת בנות צלופחד ואילך, נראה שאדרבא, זה בדיוק העניין - שרצונו האמיתי של הקב"ה מתגלה דווקא מתוך חידושים שאנחנו מחדשים:
וכי יתכן לומר שבנות צלופחד חדשו משהו? שהקב"ה חלילה לא "חשב על זה"? אלא וודאי ידע,חשב, ורצה, אך גם רצה שהדברים יבואו כאילו האדם בשכלו, בסברתו, מחדש.
כך גם בפרשתנו עם בני יוסף, וכך גם בט"ו באב של אותו דור עלום - היוזמה שלנו היא  המגלה את רצונו האמיתי של הקב"ה.
וזו, ודווקא זו, היא "האספקלריה המאירה".
זה הדבר.
0 תגובות
« הקודם 1 2 3 4 5 6 7 8 9 ... 20 21 הבא »